מאת: ד"ר רובי נתנזון, היועץ הכלכלי של להב
דוח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות – מרכז טאוב:
כלכלה שחורה:
• העלמת המס רווחת בעיקרה בקרב עצמאים ועסקים קטנים והמועסקים מטעמם.
• שיעור המס האפקטיבי לעסקים קטנים בישראל עומד על 57.8% שמתוכם: 18% מע"מ/מס קנייה, 21.7% מס חברות ו- 18.1% מס דיווידנד. זאת לעומת 51.6% בממוצע מדינות ה- OECD שמתוכם: 18.7% מע"מ/מס קנייה, 18.3% מס חברות ו- 14.6% מס דיווידנד.
• על פי הבנק העולמי, בשנת 2012 נדרשו לחברה בישראל 235 שעות עבודה בממוצע (כ-20 שעות בחודש) כדי להשלים את ההליך הדרוש לתשלום מסים, לעומת 163 שעות בממוצע באיחוד האירופי, 175 שעות בארצות הברית, ופחות מ-100 שעות בכמה מדינות (אירלנד, אסטוניה, הונג קונג, לוקסמבורג, נורבגיה, פינלנד ושווייץ). סוג זה של נטל ביורוקרטי מכביד עוד יותר על עסקים קטנים, המועדים מראש להעלמת הכנסות, שכן עלות הביורוקרטיה גבוהה ביחס להיקף הכנסותיהם, ובעיקר ביחס לרווח שלהם. כמו כן, ממדי העסקים הקטנים אינם מאפשרים התמקצעות בממשק עם רשויות המס (ולעתים אף אינם מצדיקים כלכלית הוצאה על שירותי חשבונאות מקצועיים).
• מבחינת מיסוי החברות בישראל, קשה לטעון כי עסקים קטנים, שהם בעלי יכולת גבוהה יחסית להעלים מס, זוכים למיסוי שוויוני. כפי שמראים בן נאים וגדליה (2013), שיעור החברות הזוכות למעמד מיסויי מועדף מתוקף חוק עידוד השקעות הון גדל מאוד ככל שהחברה גדולה יותר. בחלוקת החברות לאחוזונים על פי היקף ההכנסות, שיעור החברות המועדפות באחוזונים 1–75 נמוך מאוד (אחוזים בודדים), אך ברביעון העליון הזכאות קופצת לכ-20 אחוז.
• מעבר לחוק עידוד השקעות הון, יש גם מענקים והטבות בהיקף שנתי של כמיליארד שקלים וחצי מטעם המדען הראשי שלרוב אינם רלוונטיים לעסקים קטנים, שבהכללה אינם עתירי טכנולוגיה ואין להם משאבים עבור הנהלים הנחוצים להשגת המענקים. מכאן שבסך הכל מעניקה מדינת ישראל לפחות תשעה מיליארד שקלים בשנה לעסקים גדולים. לשם השוואה, ב-2012 סך התקבולים ממס הכנסה לחברות היה כ-26 מיליארד שקלים, וממס הכנסה לעצמאים – כ-11 מיליארד שקלים.
• לסביבת המיסוי של עסקים קטנים נודעת השפעה על משתנים כלכליים מרכזיים במשק כולו: (1) יוקר המחיה – העסקים מגלגלים את עלויותיהם על הלקוחות; (2) דינמיות במשק – מיסוי נמוך מעודד יצירת עסקים חדשים וצמיחה של הקיימים; (3) יציבות כלכלית – עסקים קטנים, מגדולי המעסיקים במשק בסיכום כולל, הם הפגיעים ביותר מול תנודות מחזורי העסקים. אין היגיון כלכלי מאחורי אפלייתם של העסקים הקטנים, שכן ביטולה והפחתת נטל המס המוטל עליהם יצמצמו כאמור את הכלכלה השחורה ובטווח הארוך יביאו עמם שיפור בנורמות הדיווח, דבר שיש בו כדי לתרום לעלייה בסך התקבולים.
המלצות:
• אין ספק ששיעורי המס האפקטיביים לחברות גדולות נמוכים בהרבה מאלו הקבועים בחוק, ושהפחתה בהיקפי המענקים וההטבות לעסקים גדולים יכולה לממן הקלה של ממש בשיעורי המס לעסקים קטנים ולעצמאים. ניתן אפוא לקבוע כי מדיניות המיסוי בישראל מחמירה עם העסקים הקטנים הרבה יותר מאשר עם הגדולים. מכיוון שברור כי אפליה זו מהווה הצדקה לנורמה של העלמת מס, ומכיוון שביטולה יאפשר הפחתת מסים, שתפחית בתורה את התמריץ להעלמות אלו, יש לבחון אם אכן יש הצדקה להפלות עסקים קטנים משיקולים כלכליים של רווח והפסד למדינה.
• ב-11 ממדינות ה- OECD עסקים קטנים נהנים ממיסוי מועדף, ויש מקום לשקול את הדבר גם בישראל, בייחוד בהקשר של מעבר למערך דיווח עסקאות אלקטרוני.
• כדי לעודד תשלום אלקטרוני: מתוך הבנה כי העלות היחסית של דיווח על ההכנסות גבוהה יותר עבור עסקים קטנים, מן הראוי להנגיש עבורם את הדיווח האוטומטי על עסקאותיהם האלקטרוניות לרשות המסים, ובתוך כך לבצע מיסוי ממוחשב של ההכנסות וההחזרים. הדבר יקל מאוד את הנטל הביורוקרטי של הדיווח, הן מבחינת הזמן והן מבחינת ההוצאה על רואי חשבון. מערכות כאלו, שתוכננו בהידברות בין רשויות המס לציבור משלמי המסים, נמצאות כבר בשלבי יישום בהולנד ובדנמרק.
• מיסוי אוטומטי של עסקים קטנים יחסוך עלויות רבות גם לרשות המסים, אפשר לשקול הנחה ניכרת במס עבור הכנסות של עסקים קטנים מעסקאות המדווחות אוטומטית.
• בנוגע להחלה של חובת דיווח כללית, קבלות אלקטרוניות מממשק כזה יוכלו לזכות משקי בית בהחזרי מס אוטומטיים על ידי מילוי מראש של דוח המס. הטבה זו יש בה כדי לתמרץ הן עסקים קטנים והן משקי בית להעדיף תשלומים אלקטרוני מאשר עסקאות מזומן וכך לצמצם את תפוצתן של עסקאות אלו, ובתוך כך את מידת הנורמטיביות שלהן.
ההסדרים הפנסיונים בישראל 2002 מול 2012 – מכון ון ליר:
• בקרב העצמאים חלה עלייה בשיעור המכוסים בהסדר פנסיה כל שהוא, אך כ- 206,000 מהם עדיין נותרו ללא הסדר פנסיוני.
• ב–2002 ההסתברות של שכיר להיות מכוסה בהסדר פנסיוני כלשהו היתה גדולה פי 11.8 מזו של עצמאי וב- 2012 עלתה לפי 13. בענף אירוח ואוכל ההסתברות ב-2002 הייתה כשליש יחסית לשכיר מקביל בתעשיה, והיא עלתה לכמחצית ב-2012.